בין אדם לחברו

חז"ל מלמדים אותנו שיש כח בחסד להציל את האדם מטומאת החטאים, ואפילו במצבים שנראים אבודים החסד הוא עוגן הצלה.

היום, בִּתי חזרה מהאולפנה בעיניים בורקות. עוד לפני שהיא הניחה את התיק על הרצפה, היא אמרה לי בהתלהבות: "אמא, אל תשאלי איזה יום מהמם היה לנו היום. לכבוד חודש אלול, היו הרצאות ופעילויות מסביב לנושא שמירת הלשון. זהו, אני השתכנעתי, יותר לא אדבר לשון הרע". חייכתי חיוך קטן לעצמי, נזכרת בכל ההרצאות וההחלטות שלי בעבר. בִּתי צריכה להתבגר. תכל'ס, זה נראה בלתי אפשרי, איך אפשר לשמור על הלשון?

מהי משמעות האכזבה? וכיצד ניתן להתמודד איתה?